<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' סוכה ח"ה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
גרסי' ביו"ט אין נוטלין עצים מן הסוכה ביו"ט אלא מן הסמוך לה. ר"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שאסורין ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ואמרי' עלה ומי מהני בה תנאה והא אמר ר"ש משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' ת"ל שבעת ימים לה' ותניא ר"י ב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכות לה' מה חג לה' אף סוכה לה' וכו' ומשני (סוכה) [סיפא] אתאן לסוכה דעלמא. והא דקאמר ושוין בסוכת החג בחג שאסורה אפילו בחוה"מ ובסוכה דעלמא אם התנה עליהן מעיו"ט אפי' בסוכה בריאה ונפלה הכל כפי תנאו. ירושלמי (ביצה פ"ד ה"ב) יש אדם מתנה לסתור אוהלים ש"מ שאם יתנה ונפלה מותר. ולא מהני בה תנאה והתניא סיככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים וכו' ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו וכו'. אביי ורבא דאמרי תרווייהו באומר איני בודל מהן כל ביהש"מ דלא חיילא קדושה עלייהו כלל מדלא קאמר אמר אביי ורבא ש"מ שנוייא כמה דאמר סיפא אתאן לסוכה דעלמא כדקאי קאי ולא מהני בה שום תנאה ואפי' אמר איני בודל מהן כל בין השמשות שאינו יכול להתנות זה בתנאי שע"כ יבדל מהם וביה"ש ספק הוא וחיילא קדושה עלייהו והוקצה לז' אבל בנוי סוכה מהני בהו תנאה באומר איני בודל מהן כל ביה"ש וכן הלכתא.
ועצי דפנות נמי אסורין כל ז' מדקא משני (סוכה י':) בעטרה בקרמין דלמא מן הצד ופירש"י דפנות ש"מ אף דפנות בכלל עצי סוכה הן אלא שיש לחלק ולומר מן הצד דקאמר מן הסיכך קאמר [כדאמרינן (סוכה י"ז:)] בין מן האמצע בין מן הצד בד'. אבל עצי דפנות ה"נ מותרין. ובבלי אמר (רמב"ם פ"ו הט"ו) הכל אסורין כל ז'. ואנן דאית לן תרי יומי שמיני ספק שביעי אסורי ומדאיתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא דשמיני אבל לא תשיעי ספק שמיני דהא לא אתקצאי בדביה"ש דשמיני אלא משום ספק דרבנן ול"ל מיגו. [ונוי סוכה] אם נפלה ביו"ט [או בשבת] בתוך ז' (אסור לטלטלה ונוי סוכה) אסור באכילה [ואסור לטלטלה] נפלו במועד אסורין [באכילה] ומחזירן למקומן, ואם אמר איני בודל מהן כל ביה"ש מותרין כדברירנא.
<h2>דף י:</h2>
ועצי דפנות נמי אסורין כל ז' מדקא משני (סוכה י':) בעטרה בקרמין דלמא מן הצד ופירש"י דפנות ש"מ אף דפנות בכלל עצי סוכה הן אלא שיש לחלק ולומר מן הצד דקאמר מן הסיכך קאמר [כדאמרינן (סוכה י"ז:)] בין מן האמצע בין מן הצד בד'. אבל עצי דפנות ה"נ מותרין. ובבלי אמר (רמב"ם פ"ו הט"ו) הכל אסורין כל ז'. ואנן דאית לן תרי יומי שמיני ספק שביעי אסורי ומדאיתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא דשמיני אבל לא תשיעי ספק שמיני דהא לא אתקצאי בדביה"ש דשמיני אלא משום ספק דרבנן ול"ל מיגו. [ונוי סוכה] אם נפלה ביו"ט [או בשבת] בתוך ז' (אסור לטלטלה ונוי סוכה) אסור באכילה [ואסור לטלטלה] נפלו במועד אסורין [באכילה] ומחזירן למקומן, ואם אמר איני בודל מהן כל ביה"ש מותרין כדברירנא.
<h2>דף כה:</h2>
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה ואר"א בר זבדא חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה מ"ט אמר(ת) [רבא] משום צערא דחתן. ר"ז אכיל בסוכה וחדי בחופה אמר כ"ש דחדי לבאי דעבידנא תרתי ומסתב' דליתא לדר' אבא. ירושלמי (פ"ב ה"ה) רב יצחק בר מריון הוי שושביני' דחד ב"נ אתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך ר' מונא הוה שושביניה דר' יעקב ואתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך. וא"ר אבל חייב בסוכה כל ז' דבעי לאיתוביה דעתיה. והולכי דרכים [וכו'] לדבר מצוה, פטורים בין ביום בין בלילה. ת"ר שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. שומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום בין בלילה אבל נטר בריא דפירי חייבין.
<h2>דף כו.</h2>
חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. וחולה שאמרו אפי' חש בעיניו ואפי' חש בראשו מצטער הוא ופטור ומשמשו חייב.
אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת ארעי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה. ירושלמי (פ"ב ה"ה) חבריא אמר שכן אדם ישן ארעי ודיו וכמה אכילת ארעי ר' יוסף אמר תרתי או תלת ביעי שהוא יתר מכביצה. ואביי אמר כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וכמה כביצה ויותר מכביצה חייב בסוכה מדתנן (כ"ו:) מעשה והביאו לפני ריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבת. ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ואמרינן מעשה לסתור. חסורי מחסרי וה"ק אם רצה להחמיר ע"ע מחמיר וה"ג ביומא (ע"ט.) ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצה להחמיר וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בריך אחריו ופרכינן הא כביצה בעי סוכה לימא תיהוי תיובתא דר' יוסף ואביי דלמא סוכה הוא דל"ב לאכילת כביצה לאביי ולא לתרי ותלת דר' יוסף הא כביצה בעי נט"י וברכה ואית נוסחא דלית בהו סוכה דלא בעי באכילת כביצה ויותר מכביצה וב' כותבות בלא גרעין לא הוי יותר מכביצה. וכותבת הגסה וגרעינה הוי יתרה מכביצה. וגרסי' התם רבא אמר לא מפני שהלכה כן והתם ה"ט משום דפירי נינהו ופירי לא בעי סוכה. וקי"ל כרבא.
אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת ארעי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה. ירושלמי (פ"ב ה"ה) חבריא אמר שכן אדם ישן ארעי ודיו וכמה אכילת ארעי ר' יוסף אמר תרתי או תלת ביעי שהוא יתר מכביצה. ואביי אמר כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וכמה כביצה ויותר מכביצה חייב בסוכה מדתנן (כ"ו:) מעשה והביאו לפני ריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבת. ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ואמרינן מעשה לסתור. חסורי מחסרי וה"ק אם רצה להחמיר ע"ע מחמיר וה"ג ביומא (ע"ט.) ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצה להחמיר וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בריך אחריו ופרכינן הא כביצה בעי סוכה לימא תיהוי תיובתא דר' יוסף ואביי דלמא סוכה הוא דל"ב לאכילת כביצה לאביי ולא לתרי ותלת דר' יוסף הא כביצה בעי נט"י וברכה ואית נוסחא דלית בהו סוכה דלא בעי באכילת כביצה ויותר מכביצה וב' כותבות בלא גרעין לא הוי יותר מכביצה. וכותבת הגסה וגרעינה הוי יתרה מכביצה. וגרסי' התם רבא אמר לא מפני שהלכה כן והתם ה"ט משום דפירי נינהו ופירי לא בעי סוכה. וקי"ל כרבא.
<h2>דף כז.</h2>
ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכ"א אין לדבר קצבה. אלא ליל יו"ט הראשון דגמרי' ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה אף כאן לילה הראשון חובה בשאר הימים אם רצה לאכול פירות חוץ לסוכה רשאי אבל להתענות אסור ואם רצה לאכול פת וכ"ד הצריך חייב לאכול בסוכה. ואעפ"י שאין אדם יוצא י"ח בלולבו של חבירו יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכת מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א'. ותניא ר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחוה"מ. חכ"א יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחוה"מ והלכה כחכמים ואם לא עשאה מעיו"ט עושה אותה לכתחלה בחוה"מ.
<h2>דף כח.</h2>
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ודוקא קטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך כגון קטן שא"צ לאמו חייב מדרבנן וקטן שא"צ לאמו כגון שיעור משנתו ולא קרא אמא אמא.
<h2>דף כח:</h2>
חמישי. ענין ישיבתו. תנו רבנן כל ז' ימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי כיצד היה לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה. ומטייל בסוכה. (וישן) [ומשנן] בסוכה ודווקא למיגרס אבל לעיוני בסברא דוקא מצטער הוא ופטור כי הא דרבא ורמי בר חמי כי הוו קיימי מקמיה דר"ח הוו מרהטי גמרא בהדי הדדי והדר מעיינא בסברא. ואמר רבא מקרי ומתני במטללתא ותנוי בר ממטללתא.
<h2>דף כט.</h2>
ואמר רבה מאני משתייא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא כגון קערות משום דמיאוסי. ומסתברא דרך בני אדם לשתות פעמים ביום אחר אכילה. ואין דרך לאכילה. ור' יעקב פי' מאני מיכלא קדירות ואגנא דלישה מטעמא משום דבעי' תשבו כעין תדורו, ואלה אין דרך להיות בבית דירה. וכן פי' בעל הלכות. מאני מיכלא דמשהא בהו חמירא ואגנא דלישה אבל משתייא כגון [שאר] כלים במטללתא. וה"ה לקערות ושפודין א"צ להוציאן. וק"ל ליפלוג במאני מיכלא. שרגא אמרו לה במטללתא. ואמרי לה בר ממטללתא ול"פ כאן בסוכה גדולה. כאן בסוכה קטנה. ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח מקפה של גריסין ירושלמי (פ"ב ה"י) לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח. לא סוף דבר של גריסין אלא מקפה של כל דבר. תניא כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין. אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף נשיב זיקא וקא מייתי ציבותא אמר פנו מאני. א"ל אביי והא משתסרח המקפה תנן. א"ל לדידי (דאסינא) [דאנינא] דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי להו. ת"ר [וכו'] ירדו גשמים ופסקו אין מטריחין אותו לעלות עד עמוד השחר.
<h2>דף מח.</h2>
סוכה ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה אין לו מקום להוריד כליו מהו ר"ח בר רב אשי אמר יפחות בה ד"ט. ריב"ל אמר מדליק בה את הנר ול"פ ר"ח שהוא מבבל דאית ליה תרי יומי ושמיני ספק שביעי הוא יו"ט וצריכין לישב בסוכה ואסור לעשות מלאכה בליל שמיני ספק תשיעי מדליק בה את הנר בסוכה קטנה ובגדולה מעייל בה מאני מיכלא. ריב"ל שהוא מא"י פוחת בה ד' ופס ד' מכשיר את הסוכה משום דופן ופוחת את הפס לפוסלה, ואית דמפרשי פוחת את הסכך קאמר והא ליתא דהא באויר ג' מיפסל. וקשה לי איפכא הול"ל. ומפרש פירש אחר במקומו של ר"ח שהוא (מקבל פחות ב') [מבבל פוחת בה] ד' שמתייראין להדליק את הנר ביום שלא יאמרו הפרסיים כשפין הן ובמקומו של ריב"ל מדליק בה את הנר. ירושלמי (פ"ד ה"ה) ר' אבא בר כהנא ור"ח בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכה מבעו"י ריב"ל אמר צריך לקדש בתוך ביתו ר"י בר אחא בשם שמואל אמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בר הונא בשם ר' הושיע' מי שסוכתו ערבה עליו מקדש לילי יו"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו א"ר אבין ול"פ מה שאמר רב בשלא היה דעתו לאכול בבית אחר מה דאמר שמואל בהיה דעתו לאכול בבית אחר אר"ה אתיא דשמואל כר"ח ודר' הושעי' כריב"ל ור"נ אמר בשדעתו לאכול בבית אחר א"צ לקדש ואתיא ראיה מדר' אחא דאמר מי שסוכה ערבה עליו כו' ומשמע דגרסי' בירושלמי איפכא מה דאמר רב בשהיה דעתו דשמואל בשלא היה דעתו. ובנוסחא דילן בברכות (פ"ו ה"ו) ובסוכה כנוסחא דלעיל וא"א ליישבה דלפי' הר"נ קשיא גמרא דילן (פסחים ק"א.). דמקשה לשמואל (לומר) [למה ליה] לקדושי בבי כנישתא ומסתברא לן כנוסחאות דירושלמי ול"פ מה דאמר רב בשלא היה דעתו לאכול [בבית אחר] וה"פ רב דאמר צריך לפסול בשאין דעתו לאכול אלא בסוכה שאין מקום להוריד כליו וצריך הוא לפוסלה והכי אמר ר"ח בר אשי אמר רב בגמרא דילן אין לו מקום פוחת בד'. ומה דאריב"ל בשהיה דעתו לאכול בבית אחר שיש לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בביתו ומה דאמר ריב"ל גרסינן ול"ג שמואל והלכך מקדש בביתו וא"צ לפוסלה אבל לא היה בדעתו אלא בסוכה מודה דפסלה כדאיתא בגמרא דילן וריב"ל אמר מדליק בה את הנר אר"ה אתיא דשמואל (כר"י) [כר"ח] דשמואל דאמר נמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש וס"ל נמי שאם קידש בביתו ונמלך לאכול בסוכה הלכך ס"ל כר"ח שצריך לפוסלה (וריב"ל) [ור' הושיע' כריב"ל] דא"צ לפוסלה, וכללא דמילתא אין קידוש אלא במקום סעודה ואפי' דעתו לאכול.
